אנסמבל תיאטרון הרצליה בשיתוף התיאטרון העירוני חיפה
בכורה: מאי, 2007
עיבוד, בימוי ועריכה מוזיקלית: אופירה הניג; כתיבה ועיבוד: שמעון בוזגלו
עיבוד, בימוי ועריכה מוזיקלית: אופירה הניג
כתיבה ועיבוד: שמעון בוזגלו
עיצוב חלל ואובייקטים: עמית דרורי
עיצוב תלבושות ואביזרים: שירי אסא
עיצוב תאורה: ג'קי שמש
משתתפים (לפי סדר הופעתם):
האישה: סלווה נקארה
צעירה ב': סילביה דרורי
צעירה א': רותי בורנשטיין
היא: ליאת גורן
הוא: מוטי כץ
הספרן: יוסף אבו-ורדה
האמריקאי: גיא מסיקה
הדובר: אורי רביץ
השיר: כוכב אחד לכולנו
מילים: שמעון בוזגלו; לחן, עיבוד והפקה מוזיקלית: גיא מסיקה; בס: גל בשן; תופים: שי הוכברג; הוקלט באולפני המקלט
תחקיר: יניב שחר
עוזרת בימוי: אילנית סוויסה
קדם הפקה: מלי אוחנה
הפקה בפועל וניהול הצגה: יעל אלישיב
מתאמת הפקה בתיאטרון חיפה: עמליה זכריה
ניהול במה: אליאסף איש שלום
תאורה: זכי קוואסמי
סאונד: הראל טביבי
פאנית: שרי לוין
ייצור תפאורה: אדם בראון; ייצור אופניים: מרק דונדה; ייצור אביזרים: ענת זמיר, אלכסנדרה צ'רנין, פאבל צנבחט (תיאטרון חיפה)
תפירת תלבושות: נועה וידמן ומתפרת תיאטרון חיפה; פאות וייעוץ באיפור: לודה גולדברג, טניה שפק (תיאטרון חיפה); חייט: שלומי ענתבי
עיצוב פוסטר ואימאג' מלווה: יהודה דרי
תכניה - עריכה: ניר טורק; תרגום מכתבים: שמעון בוזגלו; צילום סטילס ופורטרטים: ג'ראר אלון
"ערב אחד צפיתי בסרט פעולה אמריקאי שאינני זוכרת אפילו מה היה נושאו. התמונה היחידה הזכורה לי היא הפטרייה של פצצת הירושימה, ששולבה בעריכה מוזרה למדי באותו סרט טיפשי. התמונה המפורסמת נשארה חרותה בזיכרוני ונשאתי אותה לזמן-מה. מהר מאד הבנתי שהאסתטיקה של הזוועה נגעה בי עמוק, טלטלה אותי והובילה אותי למסע של למידה והיכרות עם סיפור הירושימה. למסע זה הצטרף יניב שחר, חבר ושותף לדרך, שעזר לי להגיע למסמכים רשמיים, סטטיסטיקות וחומרים פואטיים, אשר הפכו למקור ההשראה של המחזה הזה. לפעמים קשה לי כבימאית להחליט מה תהיה עבודת הבימוי הבאה שלי. אבל הפעם, היה ברור לי שסיפור הירושימה, והמשתמע ממנו, יהיה נושא ההצגה הבאה. לא היו בי ספקות. לא היה אפשר אחרת. הייתי שם, עם רעיון ודימוי. פניתי לשמעון בוזגלו, משורר ומתרגם, כדי שיכתוב את המחזה. הדיאלוג אתו היה עבורי אבן בוחנת, מטרידה, שאיננה נותנת מנוח. החלו להתהוות להן הדמויות אשר תספרנה את הסיפור, הסיטואציות, המקומות, ומשחק הזמנים והמציאויות המתעתע. בדיאלוג אתו גם נחשפו בפניי קטעי מוזיקה נפלאים, שהיו הבסיס לקונספט המוזיקלי של ההצגה. בשלב זה הצטרפו אלינו עמית דרורי, יוצר חזותי, והמעצבים ג'קי שמש ושירי אסא, אשר בזכות שפתם האסתטית ונקודת המבט הייחודית להם על האירוע התיאטרוני, השפיעו גם על המבנה הדרמטי כולו. תהליך העבודה על המחזה ועל ההצגה היה מקביל וכלל גם את ליהוק השחקנים. כמה מן התפקידים נכתבו בידיעה ברורה מי העומדים לשחק אותם. זהו תהליך מיוחד, קשה ותובעני והוא מתאפשר אך ורק בעבודת צוות יוצאת דופן ובמסירות מוחלטת ותפיסה חופשית של המושג תיאטרון. סיפור הירושימה הוא תירוץ בשבילי לעסוק בסוגיות מוסריות ואנושיות הקשורות בפיתוח נשק להשמדה המונית. המחזה הזה מוציא אותנו ממעגל המחזות הפוליטיים המגויסים, אין בו טובים ורעים, אין בו קורבן וכובש, ואין בו מסר בעד או נגד. עצרנו, כולנו, והקשבנו. הקשבנו לעבר מזוויע ומזעזע, כדי להבין הווה מאיים. עצרתי על מנת להבין אם ניתן לעשות משהו כדי למנוע, אם אנחנו יודעים מספיק ואם אנחנו רוצים לדעת הכול. עצרתי וזעקה עמומה פרצה מגרוני, מהדהדת מול אנושות המאבדת את עצמה לדעת. והבנתי שבזה עוסקת העבודה הזאת." אופירה הניג